<h1>ארחות חיים הלכ' עבודה זרה סימן ו'</h1>
<h2>דף יא:</h2>
וליכנס לע"ז מותר היכא דאיכא פקוח נפש. ואם היה בשעת השמד אפילו בפקוח נפש אסור. ע"כ. ליכנס וכתב הרשב"א ז"ל לפי פירוש רש"י ז"ל שפי' עיר שיש בה ע"ז אסור ליכנס בתוכה משום חשד כ"ש שאסור להכנס לעולם בחצר ע"ז. ואפילו לדבר עם אחד מהם מפני החשד ואיפשר אפילו על עסקי רבים ואפילו על פקוח נפשות ע"כ.
<h2>דף כז.</h2>
ולהסתפר מן הגוי אסור בייחוד אם אינו רואה במראה ובחנם לראות במראה אם הוא נאה אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה מדהתירו לבית ר' [דוקא] מפני שהם זקוקים למלכות. וגם המסתפר מן הכותי אינו רואה במראה. ופי' אינו רואה היינו אינו צריך. והא דפרק שואל מוקים טעמא דאיסור מראה בשבת דוקא של מתכת שלא ישיר נימין היינו באשה אבל באיש אפילו בחול אסור. ובירושלמי יש טעם אחר עכ"ל הבעל התרומה ז"ל. והרמנ"ע מתיר לראות במראה כשהוא מסתפר לעצמו כדי שלא יחתוך את עצמו ואין בזה משום לא ילבש גבר. ואומרים שהשר משנץ היה נוהג כשהיו עיניו כואבות היה מכסה פניו בבגד חוץ מן העינים ומסתכל במראה. והרשב"א ז"ל כתב הלכך כל מקום שנהגו האנשים כנשים אין כאן משום שמלת אשה ושרי. עכ"ל. כתוב בתוספתא דבכורות פ"ג החשוד על ע"ז חשוד על כל מצות האמורות בתורה ולא למפרע ואם שחט או נקר חלב או עשה חריצי חלב ואחר כך נשתמד באותו יום [אינו חשוד] אלא מכאן ולהבא שנאמר למן היום אשר צוה י"י והלאה לדורותיכם ע"כ.
<h2>דף נ.</h2>
ומן הנרות שמביאין הגלחים יש לדקדק איך נהנין מהם [והלא מקריבין לאלילים] אך יש לומר שמבטלין אותן בכבוי ומ"מ אם תקרובת ע"ז אינה בטלה קשיא. וי"ל דאינן תקרובת [אלא] שמביאין אותן בתורת דורון. וכתב הר"ף ז"ל ואפילו הן תקרובת ממש אינן כעין פנים. והנה יש (לומר) [לעיין] ג"כ לענין הגביעים והככרות והמחתות וחתיכות של שעוה בין גדולות בין קטנות. ונרות של שעוה שמדליקין לפני ע"ז מותרין לאחר שכבה אותן הגלח ממה נפשך אי חשיב תקרובת דע"ז (היא) לא הוי כעין פנים ואי חשיב ליה ע"ז סגי ליה בביטול וכיון שכבה אותן הגלח אין לך בטול גדול מזה וכן נמי מותרין קודם שהדליקן הגלח אע"פ שעשאן מתחלה לכך. דאין הקדש בע"ז וכן נמי כתב הרמב"ן ז"ל. ויש מי שאוסר אותן לעולם משום תקרובת. וראיה לדבריו ביום שהביאה קרבן יולדת מביאין לפניה כל אחד ואחד נר של שעוה. וחתיכות של שעוה מותרות בלא שום ביטול דהא אינן (נמי) [אפי' נוי] ולא הוו ע"ז ומשום תקרובת נמי ליכא. וכן נמי פסק הרמב"ן ז"ל. וככרות שנותנין אותן לכומרים שמקריבין מותרין דאין נותנין להם להאכיל לע"ז אם כן לא הוי תקרובת אלא נותנין אותו לכומרים ועוד דבעינן כעין פנים וליכא וכן נמי פסק הרמב"ן ז"ל אבל לחם אונים ודאי אסור. והמלבושים של הגלחים שקורין שוברי פליץ מותרין דאין עשויין לנוי ע"ז אלא לנוי הכומרים וכן נמי פסק הרמב"ן. והמחתות ג"כ משמשי ע"ז וצריכין ביטול כך פי' [ר' שמואל] בשם רש"י ז"ל וכן נמי פסק הרמב"ן ז"ל.
